איך נקבעים הסדרי ראייה (זמני שהות) בישראל? המדריך המלא להורים

עבור כל הורה שנכנס להליך גירושין, הסדרי ראייה זוהי השאלה הרגישה והטעונה ביותר, זו שגורמת ללילות ללא שינה: "כמה אראה את הילדים שלי?". תמונת העתיד המשפחתי מתערפלת, והחשש הגדול ביותר הוא שהקשר היומיומי והחם יוחלף במפגשים קצרים ומנוכרים. חשוב להבין: המודל הישן, בו האם היא המשמורנית העיקרית והאב "זוכה" לראות את הילדים פעם בשבועיים, הולך ומשתנה. הגישה המודרנית של בתי המשפט שמה במרכז עיקרון אחד ויחיד: הבטחת קשר משמעותי, יציב ורציף של הילד עם שני הוריו.

העיקרון המנחה הבלעדי: "טובת הילד"

לפני שנפרט מודלים אפשריים, חובה להבין את נקודת המוצא של בית המשפט. השופטים לא עוסקים ב"זכויות" של ההורים, אלא בצרכים ובטובתו של הילד. כדי לקבוע מהי טובתו הספציפית של כל ילד, בית המשפט יבחן שורה של פרמטרים, ביניהם:

• גיל הילד: הסדרי שהות של פעוט בן שנתיים לא יהיו זהים לאלו של נער בן 15.

• רצון הילד: בהתאם לגילו ובגרותו, בית המשפט ייתן משקל משמעותי לרצונו של הילד.

• הקשר עם כל אחד מההורים: בית המשפט יבחן מי היה המטפל העיקרי בילד עד לפרוץ הסכסוך ("הדמות ההורית הדומיננטית").

• מסוגלות הורית: היכולת של כל הורה לספק לילד את צרכיו הפיזיים, החינוכיים והנפשיים.

• המרחק הגיאוגרפי: המרחק בין בתי ההורים ישפיע באופן ישיר על היכולת לקיים הסדרים רחבים.

מודלים נפוצים של זמני שהות

לאחר בחינת הפרמטרים, בית המשפט יקבע הסדר, שלרוב יתבסס על אחד מהמודלים הבאים או שילוב ביניהם:

1. המודל ה"קלאסי" (הולך ופוחת): במודל זה, נקבע הורה משמורן אחד (לרוב האם), וההורה השני מקיים זמני שהות קבועים. למשל:

   • מפגש פעמיים באמצע השבוע, ללא לינה (למשל, בימים שני ורביעי אחר הצהריים).

   • כל סוף שבוע שני, כולל לינה (מיום שישי עד מוצ"ש).

   • חלוקה שווה של חגים וחופשות.

2. זמני שהות רחבים: זהו המודל הנפוץ כיום, המבטא את הגישה של "אחריות הורית משותפת". המטרה היא לתת להורה שאינו משמורן נוכחות משמעותית יותר בחיי הילדים. דוגמה להסדר כזה:

   • פעמיים באמצע השבוע, כולל לינה (למשל, לילות שלישי וחמישי).

   • כל סוף שבוע שני, כולל לינה.

   • חלוקה שווה של חגים וחופשות.

3. אחריות הורית משותפת (משמורת משותפת): מודל זה שואף לחלוקת זמנים שווה או קרובה לשוויון. הוא מתאים להורים שגרים בסמיכות, מתקשרים היטב ומסוגלים לשתף פעולה באופן מלא לטובת ילדיהם. חלוקת הזמנים יכולה להיות, למשל:

   • שבוע-שבוע: שבוע אצל כל הורה.

   • חלוקה קצרה יותר: אמצע שבוע אצל הורה אחד, סוף שבוע אצל השני, ולהפך בשבוע שלאחר מכן.

ומה לגבי "חזקת הגיל הרך"?

בעבר, "חזקת הגיל הרך" קבעה כי טובתם של ילדים עד גיל 6 היא להיות במשמורת אמם. חזקה זו בוטלה בחוק, אך בפועל, לגיל הילד עדיין יש משקל עצום. בית המשפט לא יקבע הסדרי לינה נרחבים לפעוט בן שנה, והקשר ייבנה בהדרגה. ככל שהילדים גדלים, כך הנטייה היא להרחיב את זמני השהות עם האב.

סיכום

אין תשובה אחת נכונה לשאלה "איך ייראו הסדרי הראייה". התשובה תלויה במארג החיים הייחודי שלכם. המטרה שלכם צריכה להיות הצגת תמונה מלאה ואמיתית של הקשר שלכם עם הילדים ושל יכולותיכם ההוריות. ככל שתצליחו להוכיח כי נוכחותכם רחבה ומשמעותית בחיי ילדיכם, כך יגדל הסיכוי שבית המשפט יקבע זמני שהות רחבים שישמרו על הקשר הזה.

בניית תיק נכון, איסוף הראיות המתאימות והצגת הטיעונים הנכונים בפני גורמי המקצוע ובית המשפט הם קריטיים לקביעת עתיד הקשר שלכם עם ילדיכם. עו"ד עדי אבוטבול תלווה אתכם ברגישות ובנחישות, ותילחם כדי להבטיח שהסדרי השהות שיקבעו ישקפו את טובתם העליונה של ילדיכם וישמרו על מקומכם המשמעותי בחייהם.