הגעת לאסוף את הילדים לפי השעות שנקבעו בפסק הדין, אבל הדלת נעולה, אין מענה לטלפונים, או שקיבלת הודעה קצרה ומזלזלת: "הילדים לא באים היום". תחושת חוסר האונים, הכעס והדאגה יכולים להוציא כל אדם משיווי משקלו. מניעת קשר היא טקטיקה פסולה, אך הדרך שבה תגיב ברגעים אלו היא שתקבע את היכולת של עורך הדין שלך לעזור לך בבית המשפט. הנה מדריך הפעולה המיידי שיעזור לך לפעול בשום שכל ולהגן על זכויותיך.

התקופה שלאחר הפרידה רוויה בכעסים עצומים, תסכולים ולעיתים גם רצון עז להעניש את הצד השני על התנהגותו. אחת הדרכים הנפוצות (והמסוכנות ביותר) שבהן הורים מנסים להביע את כעסם היא מניעת הילדים מההורה השני. נשים וגברים רבים שואלים אותי: "האם מותר לי לא לתת לו/לה לראות את הילדים?". התשובה המשפטית החד-משמעית היא לא. מניעת קשר בין ילד להורהו היא צעד חמור מאין כמותו בעיני החוק, אלא אם כן קיימת סכנה פיזית או נפשית מיידית ומוכחת לילד.

אחד המשברים הגדולים ביותר לאחר הגירושין מתרחש כאשר צד אחד מנסה לבנות שגרה בריאה עבור הילדים, בעוד הצד השני פשוט "מוריד ידיים מההגה". חוסר שיתוף פעולה יכול להתבטא בדרכים רבות: איחורים כרוניים או הברזות מזמני השהות, סירוב לחתום על מסמכים רפואיים או חינוכיים, התעלמות מהודעות בנושא הילדים, או הטלת כל האחריות הלוגיסטית והרגשית עלייך. המצב הזה לא רק מתיש אותך פיזית ונפשית, הוא בעיקר פוגע בילדים שחשים את חוסר היציבות. חשוב שתדעי כי החוק בישראל אינו רואה בהורות זכות בלבד, אלא חובה מש

דמי המזונות החודשיים השוטפים שנפסקים בבית המשפט או נקבעים בהסכם נועדו לכסות את הצרכים היומיומיים והבסיסיים של הילדים: מזון, מדור (חלקם בשכר הדירה או המשכנתא), החזקת מדור (חשבונות) וביגוד בסיסי. אולם, גידול ילדים במציאות של ימינו כולל שורה ארוכה של הוצאות שאינן קבועות, ואשר עלותן יכולה להגיע לאלפי שקלים בחודש. הוצאות אלו מכונות בעולם המשפט "הוצאות חריגות", והכלל המקובל לגביהן הוא "חלוקת מחציות" – כלומר, שני ההורים נושאים בהן חצי-חצי, או בהתאם ליחס ההכנסות ביניהם.

עבור כל הורה שנכנס להליך גירושין, הסדרי ראייה זוהי השאלה הרגישה והטעונה ביותר, זו שגורמת ללילות ללא שינה: "כמה אראה את הילדים שלי?". תמונת העתיד המשפחתי מתערפלת, והחשש הגדול ביותר הוא שהקשר היומיומי והחם יוחלף במפגשים קצרים ומנוכרים. חשוב להבין: המודל הישן, בו האם היא המשמורנית העיקרית והאב "זוכה" לראות את הילדים פעם בשבועיים, הולך ומשתנה. הגישה המודרנית של בתי המשפט שמה במרכז עיקרון אחד ויחיד: הבטחת קשר משמעותי, יציב ורציף של הילד עם שני הוריו.